ב-1968 ניסח סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק את אחד מ"חוקי קלארק" שלו: "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק - אי אפשר להבדיל בינה לבין קסם". אדם שחי לפני 300 שנה לא היה יכול להבין את הטכנולוגיה שעומדת מאחורי סמארטפון, למשל. עבורו, היה מדובר בקסם לכל דבר, ויש להודות - גם היום רובנו לא מבינים איך עובדות רבות מהטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן ביומיום.
בעתיד הקרוב הפער בין קסם לטכנולוגיה ימשיך להצטמצם. מציאות רבודה (AR) הולכת להפוך לחלק מרכזי בחיים שלנו. אובייקטים וירטואליים תלת ממדיים יהיו חלק מהמרחב הפיזי שבו אנחנו חיים, ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להבחין בינם לבין המציאות הפיזית. אלא שיש הבדל בין קסם, כישוף ומאגיה על נגזרותיהם לטכנולוגיית המציאות הרבודה של העתיד הקרוב. בכל חברות העולם שבהן קסם היה או עודנו חלק מהתרבות, מוטלות עליו מגבלות; לא כל אחד יכול להשתמש בו כרצונו. קוסמים, מכשפים ושמאנים הם גברים ונשים שלמדו איך להשפיע על המציאות ועל התודעה באמצעות מניפולציות שונות, וכל תרבות שמקבלת את האפשרות של קסם להתקיים בעולם מכירה בצורך להשאיר את הכוח הזה בידיהם של מי שהוכשרו לכך.
במציאות רבודה, שנופלת בצורה מושלמת להגדרה של ארתור סי קלארק, הכוח הזה יהיה אצל כל מי שיחפוץ בכך. כל אדם יוכל להשפיע על המציאות ועל התודעה באמצעות מניפולציות. כל אדם יוכל להציב אובייקטים וירטואליים תלת ממדיים במרחב הפיזי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להבחין בינם לבין המציאות.
מציאות רבודה היא טכנולוגיה בעלת כוח רב ופוטנציאל לשפר את חיינו לאין שיעור, אלא שהרכבת הזו דוהרת במהירות רבה יותר מהמחשבה על איך כדאי וראוי להשתמש בה - למי תהיה גישה לטכנולוגיה? איך נכון לעצב אובייקטים וירטואליים שישתלבו במרחב הפיזי? האם מותר לחברות להשתמש בנתונים שלנו כדי ליצור עבורנו סביבה רבודה מותאמת אישית? איך מונעים מגורמים שלא רוצים בטובתנו לבצע בנו מניפולציות? איך מחנכים את הציבור להבדיל בין הוירטואלי לפיזי?
במאמר משותף, שי סגל (יוצרת ומעצבת XR, ואשתי) ואני ניסינו לענות על השאלות האלה, כדי לתרום לשיח המתהווה על עתיד המציאות שלנו, ולדחוף לכך שיוצרים, מעצבים ומשתמשים יבינו את הכוח של הטכנולוגיה הזו ואת האופן שבו נכון להשתמש בו. קראו את המאמר כאן